לא בפוקס

בס"ד לפני שבועיים בזמן שאני ממתינה עם הצוות הטכני בעבודה שהמחשב יתחיל להגיב התחלנו לדבר על כלכלת המשפחה, פנסיות ומיני תופינים. השיחה התנהלה ביני, ובין רווק בן 30 וגבר נוסף באמצע-סוף שנות החמישים לחייו.  השיחה הזו דיברה על ההווה הכלכלי שלנו, ועל איך שהוא משפיע על העתיד הכלכלי שלנו. למעשה, השיחה הזו בנוסף לכך שבאותו שבוע דנו בכלי התקשורת על מצב הפנסיה הובילו אותי לכתיבת הפוסט על מ שענת הקנה הרצוץ שהיא הפנסיה שלנו. כך התחיל הבוגר מבינינו לספר לנו על כך שהוא מתחיל להשקיע בנדל"ן בחו"ל על מנת שתהיה לו הכנסה נוספת לפנסיה. כיום, כך סיפר לנו, הוא בדרכו לרכוש דירה נוספת בחו"ל על מנת שתספק לו הכנסה נוספת וההשקעה שלו תהיה נמוכה משמעותית מהשקעה על דירה בארץ.  וכמו בכל שיח טיפוסי, צריך שתהיה הדמות שתשאל את השאלה - אבל מי בכלל יכול לחסוך במדינה הזו. במקרה הזה היה לי קל ונוח לומר לבחור (צעיר, רווק, בעבודה שהמשכורת בה לא רעה) שהוא בהחלט יכול לחסוך אחוזים יפים מהמשכורת שלו, לו רק יבחר בכך. צעד כזה יוביל אותו לנכסים ולצבירת הון בעתיד, אבל טומנת בחובה מחיר של הור...