המשפחה והכסף

בס"ד

אתמול הייתי בכנס של איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה של איזור אשדוד והסביבה. הפעם הנושא היה "הגנה על משפחה וכסף". את ההרצאה המקיפה והמרתקת העבירה עו"ד רותם גליקסברג. 

האמת היא שזה נושא שכבר זה זמן רב אני רוצה להתעמק בו וללמוד, ולכן מאוד שמחתי על ההרצאה ועל ההזדמנות להקשיב לנושא. ובהחלט יכולה לומר שלמדתי הרבה מאוד. 

יש מספר מקומות בהם דיני המשפחה והכסף נפגשים ביניהם, והאמת היא שאף אחד מהם זה לא בדיוק הנושא הסימפטי שהייתי רוצה לגעת בו. אבל מי שכבר מכיר אותי יודע, שזה שנושא הוא מבאס ומדכא לא אומר שאני לא אתייחס אליו. אולי אפילו אשים עליו דגש, כדי לצמצם את מידת הנזק שיכולה להיגרם אם הוא יתממש. 

אז הנה רשימה של המקומות בהם אנחנו יכולים לפגוש את הנושא:
- גירושין (מזונות, משמורת, זמני שהיה, חלוקת רכוש וכו').

- אלימות בתוך המשפחה (ובכללה גם אלימות כלכלית)

- תכנון העתיד (צוואות, ייפוי כח מתמשך, אפוטרופסות)

- הסכמים (שלום בית, גירושין, יחסי ממון, הסכמים בין יורשים וכו'). 

נתון מעניין שעו"ד גליקסברג נתנה לנו הוא שבתחום המשפחה, 80% מהתיקים מסתיימים בהסדר ולא מגיעים לכדי הכרעת בית משפט. לעומת זאת, בתחום האזרחי רק כ-50% מהתיקים מסתיימים בהסכמה. 

כשצללנו לעומקם של הנושאים השונים (לא התייחסנו לכל הנושאים אלא רק לחלקם) התגלה עולם עצום של דקויות והשלכות כלכליות ואישיות שיש לחשוב עליהם. 

גירושין

הנה השורה התחתונה, שאני בטוחה שלא תפתיע אף אחד מכם - גירושין זה לא סיפור כדאי מבחינה כלכלית! 

אבל אם כבר עושים זאת, עדיף לעשות זאת בכמה שיותר רוח טובה כדי למצוא פתרונות שיאפשרו לכם ולילדים להמשיך הלאה בחיים הכי קרובים למה שהיו לכם לפני המשבר. 

דברים מרכזיים לשים לב אליהם בהקשר הזה: 

1. כל הנכסים שצברתם לאחר הנישואין יחולקו בין שני הצדדים (כולל זכויות סוציאליות כמו פנסיה, קרן השתלמות וכדומה). 

2. מתנות שצד אחד קיבל שייכים לו בלבד, אלא אם כן נראתה כוונת שיתוף (למשל אם ההורים נתנו חלק בדירה, והדירה רשומה על שני הצדדים, אז גם המתנה תחולק ביניהם). אם רוצים להגן על המתנה במקרה שהנישואין לא יעלו יפה - כדאי שתקדימו ותעשו הסכם ממון מראש. 

3. מעבר לדמי המזונות שנקבעים, יש הוצאות נוספות שהן לא כלולות במזונות, ביניהן הוצאות על בריאות שאינם דרך הקופה (אבחונים, תרופות מחוץ לסל וכן הלאה), הוצאות על חינוך ועוד. מדובר בסכומים שיכולים להצטבר לכדי סכומים משמעותיים מאוד.

פה כדאי לשים 💗 ולהדגיש, שהתשלומים הללו צמודים למדד ע"פ רוב, וניתן לתבוע אותם שנתיים אחורה. אם לדוג' יש אב שחייב בתשלומי מזונות, ולא שם לב שהמדד עלה, יכולה גרושתו לפנות אליו עם הצטברות של חובות שנגרמו כתוצאה מעליית המדד. לכן כדאי למשלם תשלומי מזונות לפנות עם ההסכם לבנק ולבקש שהוראת הקבע תבוצע לפי הכתוב בהסכם, וכך הוראת הקבע עצמה תהיה צמודה למדד. 

כמו כן, את התשלומים הנוספים על המזונות שמתחלקים בין בני הזוג ניתן לתבוע שנתיים אחורה, וכך ההוצאה יכולה להצטבר לכדי סכום נכבד (אם נניח הילד החליף משקפיים, רכש ריטלין, היה באבחונים שונים, לקח שיעורים פרטיים ועוד), שקשה לצפות מראש. אני לא יודעת מה הפתרון האידיאלי לדבר הזה, אבל על מנת לנסות לצמצם הוצאות משמעותיות מאוד באופן חד פעמי ובהפתעה, הייתי מציעה לבחון אפשרות לבקש שהדרישה לתשלום תבוצע תוך עד 3 חודשים ממועד הרכישה. 

דבר מעניין נוסף שעלה הוא השינויים בפסיקה מאז פסיקת העליון שנת 2017 שנועד להגביר את השוויון בנטל הכלכלי בין בני הזוג. שני שינויים משמעותיים שהתרחשו מאז הם שראשית צרכי הילד לא נבדקים לפי מינימום הכרחי, אלא לפי מכלול הצרכים של הילד (בהתאם לרמת החיים שהייתה לו קודם לגירושין), וכן שדמי המזונות נבדקים לפי הכנסותיהם של שני בני הזוג ובהתאם לזמני השהות אצל כל אחד מהם. 

למרות הניסיון לייצר שוויון, נראה כי פסיקת העליון לא ברורה והנוסחא שנכתבה בה מורכבת ולא ממש מחוברת לקרקע. כמו כן, נראה שמידת השונות בפסיקות גבוהה מאוד ומושפעת מהשופט הדן בתיק, עורכי הדין, הצדדים עצמם ומערכת היחסים בין כל הנ"ל. לכן עושה רושם שלא ממש ניתן לדעת מה יהיו התוצאות של הדיונים שמגיעים לבית המשפט. אולי זו הסיבה שכל כך הרבה מהתיקים נסגרים בהסכם. אף אחד לא רוצה לקחת סיכון בבית המשפט באמת. 

ייפוי כח מתמשך

אני מקווה שאני מדייקת בדברי, אבל מדובר למעשה ביכולת שלנו להחליט מראש עבור מצבים בהם לא נוכל לקבל יותר החלטות. כלומר, אנחנו מדברים על מצבים בהם אנחנו לא נהיה כשירים או מסוגלים להחליט לגבי עניינים חשובים שקשורים לנכסים שלנו, לבריאות שלנו, למצב הכלכלי שלנו ובכלל על הרצונות שלנו. 

בשונה מאפוטרופסות, פה אנחנו מגדירים מראש מה אנחנו רוצים ולא משאירים את הדברים להשערות והחלטות (שהרבה פעמים הן ממש לא נעימות) של בני המשפחה שלנו. אנחנו מגדירים מתי יפוי הכח יכנס לתוקף, אנחנו מגדירים מה הרצונות שלנו והדרישות שלנו. בנוסף, כשיש יפוי כח, אנחנו מצמצים את הביורוקרטיה שיש לאפוטרופוס בנוגע לקבלת הסמכות, הגשת דו"חות לאפוטרופוס הכללי, ועניינים שבהם הוא צריך את אישור בית המשפט במידה והגדרנו אותם מראש. 

יפוי כח מתמשך יכול להיעשות רק על ידי עו"ד שקיבל את ההסמכה לעסוק בכך.

יפוי כח מתמשך זה אחד מהדברים שכדאי לעשות כשאין בו צורך, כי כשיש בו צורך למעשה כבר אי אפשר לעשות אותו. זה קצת טריקי. 

בגילאים המבוגרים אנשים רוצים שיהיה מי שידאג לנכסים שלהם ולבריאות שלהם. בגילאים הצעירים הייפוי כח חשוב בעיקר עבור החלטות לגבי הילדים שיש. במקרה של זוג, האחריות לילדים עוברת לאפוטרופוס הטבעי, שהוא ההורה השני.

אני אישית החלטתי לא להתעסק עם זה בשלב הזה (מכיוון שהסיכוי למקרה ששני בני הזוג לא יכולים לנהל את עצמם הוא לא ממש גבוה), ורק להבהיר את רצונותיי בע"פ. עם השנים, כשהבנות תגדלנה ויהיה אפשר לדון על מי מהן אפשר להפיל מה, אני אחשב מסלול מחדש. 

צוואה

אז אני אהיה כנה, זה נושא שאני חושבת עליו מאז שיש לי ילדות, ועוד יותר מאז שקנינו את ביתנו. 

חשוב לי להקדים ולציין - השיחה על הנושא הזה היא אחת המדכאות בעולם! אף אחד לא רוצה לדבר על זה כי טפו טפו ועין הרע, אבל קרו מקרים מעולם (ושלא יקרו עוד). 

הדבר החשוב יותר מהכל הוא חלילה אם קורה משהו, מה עם הילדות? לאן ילכו? מי יגדל אותן? מי ידאג לצרכים שלהן? מי יהיה אחראי על החינוך שלהן? מי ידאג שתישארנה יחד? וכן הלאה שאלות שאף אחד לא רוצה לחשוב עליהן. 

אחרי שקנינו את ביתנו החמוד, התווסף עניין נוסף עבורי. אבל קצת רקע לפני. 

כשנפטר מישהו בישראל ניגשים לצוואה כדי לבדוק מה רצונו האחרון. במידה ואין צוואה מופק צו ירושה. על פי צו ירושה, הרכוש של הנפטר מחולק בצורה הבאה: חצי מהעזבון שלו עובר לבת הזוג, והחצי השני מחולק שווה בין ילדיו. 

בעקרון, אין שום בעיה עם הדבר הזה. אבל איפה כן יש בעיה? 

1. כשהילדים קטינים הם לא יכולים לוותר על חלקם בעזבון. כך למשל אם מסיבות כלשהן יהיה רצון לעבור דירה למקום אחר (מרצון או מהכרח), תהיה בעיה עם מכירת הדירה, שכן הדירה לא רשומה רק על שם האם. אני אסייג ואומר שייתכן שיש דרך לעקוף את זה, אבל בסופו של דבר מדובר בהליכים משפטיים שיצריכו זמן וכסף. 

2. מצב לא נעים אחר יכול להגרם כשהילדים רוצים לממש את חלקם בנכס (למשל דירה). סיפרה לי עורכת הדין על מקרה של לקוחה שלה. אלמנה צעירה שלבעלה המנוח לא הייתה צוואה. נפטר הבעל והופק צו ירושה, המוריש רבע מדירת המגורים בה היא חיה לילדיה (החצי מחלקו של הבעל שהורש לילדים). רק מה, ילדיה רצו למכור את הדירה, כדי שהם יוכלו לקבל את הכסף המגיע להם מהנכס. כך מצאה את עצמה אותה אלמנה בצורך להתחיל לחפש מקום מגורים אחר. אני לא יודעת כמה המקרה הזה הוא שכיח, וייתכן ומדובר במקרה קיצון, אבל אני חושבת שמרביתנו בכלל לא נרצה לעמוד בפני סימן שאלה שכזה, או אפילו להעמיד את ילדינו בפני אפשרות שכזו. 

אז אני פחות מוטרדת מהסעיף השני, אבל הסעיף הראשון בהחלט ראוי להתמודדות (אני זוכרת את ההתעסקות עם לוותר על חלקי בבית הוריי לאחר פטירתו של אבי ז"ל). 

אז אחרי כל ההקדמה, שאני מקווה שהבנתם את החשיבות שיש בצוואות בעיני, אני גיליתי שצוואה לא חייבת להיות מנוסחת וחתומה בנוכחות של עו"ד. לא ידעתי את זה. בעקרון צוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד (כל המסמך) ולהישמר, היא יכולה להיות כתובה וחתומה על ידי שני עדים, והיא יכולה להיות כתובה וחתומה על ידי עו"ד/נוטריון ומופקדת ברשם הצוואות. במקרים מסוימים גם צוואה של מישהו בפני שני עדים לפני מותו יכולה להיות תקפה. 

שני בני הזוג יכולים להכין צוואת מראה. כלומר שאם קורה לצד אחד משהו כל הרכוש עובר לבן הזוג השני ואם לשניהם קורה משהו הרכוש עובר לילדים, ותמונת המראה של זה עבור בן הזוג השני. אבל, במידה ויש סבב ב' ובן הזוג שהעזבון עבר אליו רוצה לשנות את הצוואה, למשל על מנת להכניס ילד נוסף לצוואה, החלק של הנפטר צריך להיות מחולק בין בן הזוג והילדים (כמו בצו ירושה). גם במקרה הזה, עורכת הדין אומרת שברוב המקרים היא חושבת שזה לא יגיע לכדי התנגדויות כי היורשים לא יהיו מודעים לצוואה הקודמת ומה היה בה. אבל זה עדיין משהו שכדאי לדעת. 

זה בהחלט היה אחד הנושאים המדכאים ביותר לפוסט, אבל בכל זאת הוא חשוב. 

כל הכבוד ו 👏👏 למי שהצליח לקרוא עד לפה! סגולה לאריכות ימים בע"ה.