המסלול הבטוח לעבודה

בס"ד

ללכת ללמוד, למצוא עבודה יציבה ובטוחה (עדיף עם קביעות) ולעבוד עד הפרישה לפנסיה. זו שאיפה שהייתה עבורי, ואימצתי לעצמי במידה רבה. מי מכם שקרא את פוסט ההיכרות שלי יודע שהצורך והרצון שלי ביציבות תעסוקתית משכו אותי (ומושכים אותי עד היום) והשפיעו גם על החלטות שהיו לי בחיים. אני לא אוהבת סיכונים. אוהבת להרגיש בטוחה ועם קרקע יציבה מתחת לרגליים. באותו פוסט היכרות גם סיפרתי לכם שאבי היה עצמאי. אני לא זוכרת את התקופה כעצמאי כתקופה זוהרת במיוחד (למרות שהייתה תקופה שאני יודעת שההרווחים היו יפים מאוד). היו קשיים, התחרות הייתה קשה ולפעמים היה בהחלט הרבה מתח ואי וודאות. הייתי קטנה, אז לא הייתי מעורבת יותר מידי במצב הכלכלי, אבל התחושה הייתה מורגשת. הרצון להיות שכירה ב"משרה טובה" הלך וגבר. 

כשהתחלתי קצת לפזול לכיוונים אחרים עלו רק עוד סיבות למה לדבוק בתוכנית ולא להיות עצמאים. לא חסרות סיבות למה לא להיות עצמאים - 

• אין ביטחון תעסוקתי ואתה תלוי מאוד בלקוחות שיכולים להגיע ויכולים שלא.
• אין מישהו מלמעלה שמפריש לך לתנאים סוציאליים (רק לא מזמן התחילה חובת פנסיה). אם אתה מפריש לפנסיה, זה יוצא מהכיס שלך (שייתכן שגם ככה אתה על גבול הרווחיות ולכן כל הוצאה כזו כואבת במיוחד. 
• משלמים יותר לביטוח לאומי, אבל מקבלים מעט מאוד בחזרה (ולפעמים לא מקבלים בכלל, למשל דמי אבטלה אם העסק לדאבונך נסגר).

שיחה לא ארוכה מידי עם עצמאים תעלה עוד אתגרים רבים שיש בחיים של העצמאי שהשכיר בכלל לא חושב עליהם. לשכיר יש זכויות חוקיות שמגנות עליו. אבל העצמאי (שלא לומר המעסיק) מוקף בעיקר בחובות ובמעט מאוד זכויות. 

עדיין הרבה מאוד בוחרים לעשות את זה. ולא רק זה, אלא שגם אני נשאבתי לרצון כזה. למה? כמובן שיש את הסיבה הברורה של ניהול עצמי לכל אלו שלא אוהבים שמישהו יושב להם על הראש (הלקוחות עדיין יושבים להם על הראש, אבל זה סוג אחר של עול). יש גם את התשוקה שבעשייה, של כל אחד בתחומו, אבל את זה אפשר גם למצוא כשכירים. אבל יש עוד דבר אחד, שהוא מעניין בעיני, והוא הפוטנציאל. נכון שלעסק עצמאי יש הרבה חסרונות וגם סיכון מאוד גדול (שעל חלקו דיברנו למעלה), אבל יש לו גם פוטנציאל מאוד גדול. פוטנציאל להרוויח יותר ממה שתרוויח כשכיר. אבל זה מצריך גמישות ויצירתיות. 

אבל בעוד שלימדו אותי לחשוב שגמישות, תחרות, יצירתיות וחוסר בטחון תעסוקתי הם תוצר לוואי של העבודה כעצמאי, השינויים שחלים בשוק העבודה מראים לנו שהם בהחלט מצרך הכרחי ומחייב גם אצל השכירים (לכל הפחות הארגונים הלא הסתדרותיים). במקומות האלה העובד נדרש להיות יצירתי, לתת ערך מוסף למקור העבודה שלו, להיות גמיש, ולהוכיח את הנחיצות שלו. בשוק שבו הטכנולוגיה מאפשרת להחליף מקצועות רבים, העובדים צריכים לתת ערך מעבר לעבודה האוטומטית. הטכנולוגיה מובילה לשינוי בכל שוק העבודה ולהסתכלות שלנו גם על המקצועות בעתיד.  

ולמה נזכרתי בכל זה עכשיו? השבוע היו לי שתי שיחות מעניינות בנושא תעסוקה. וזה היה מעניין במיוחד כי השיחות היו עם שני אנשים משני טווחי שוק העבודה - השיחה הראשונה הייתה עם בחורה צעירה ממש בצעדיה הראשונים בעולם התעסוקה שניצבת מול השאלה מה ללמוד ולאיזה כיוון לפנות. השיחה השניה הייתה עם אישה שנמצאת שנים ספורות לפני היציאה לפנסיה. האחרונה עובדת שעות רבות עבור שכר נמוך, אוהבת מאוד את עבודתה, ובעלת כשרון גדול מאוד בתחום אחר בו היא לא עוסקת. 

רגע לפני שנכנסים לשוק העבודה (או מה ללמוד?)

לשיחה הראשונה לא הגעתי במטרה לדון בנושא הלימודים. שיחת אגב עם האמא הובילה אותנו לשיחה הזו. מסתבר שהבחורה שוקלת להתחיל ללמוד לימודי תקשורת על מנת להכנס לתחום הקופירייטינג והפרסום. בתור בוגרת תואר בתקשורת, אני יכולה לומר שהתואר היה מעניין מאוד, אבל הכשרה לתחום הקופירייט וודאי שאין בו. יש מכללות שהן עם לימודים יותר פרקטיים מהאוניברסיטאות, אבל ככל הידוע לי הן מתמקדות יותר בעיתונות. בכל מקרה, גם אם יש קורס בקופירייטינג (ואני לקחתי אחד כזה) הוא רחוק מלהכשיר אותך לעבודה באמת. 

ואני תהיתי לתומי, אם זה הכיוון והוא מוגדר וברור, למה ללכת ללמוד באוניברסיטה 3 שנים תואר שלא בהכרח יקדם למטרה? האם לא כדאי להשקיע בלימודים מקצועיים שייתכן שיוכלו לסלול את הדרך בצורה טובה יותר ליעד הסופי? 

וכך התגלגלנו לנושא התעסוקה בכלל. נזרק לאוויר שאנשים לומדים תארים ולא עוסקים בהם בסוף (עבדתכן הנאמנה היא דוגמא לכך, כמו גם רבים אחרים שלומדים בחוגים שלא מקנים מקצוע באמת). הלימודים האקדמאיים נתפסים אצל רבים כהרכח, גם אם אין התאמה בין תחום הלימודים למטרה הסופית. אולי זה גם נובע מכך שאנשים לא עוצרים לרגע לחשוב מה הם באמת רוצים לעשות, הולכים ללמוד ומקווים שזה יתן להם משהו (בהרבה מקומות זה נותן העלאה בשכר גם בתפקידים לא קשורים בכלל). מה רוצים באמת לעשות? מה הכישורים שלהם? מה היתרון היחסי שלהם על פני אחרים? זה לא באמת חשוב. 

הבעיה נובעת בעיקר מכך שכשאנחנו חושבים על מה נרצה לעשות אנחנו מוגבלים בחשיבה על מה שאנחנו מכירים, אבל האמת היא שאנחנו לא מכירים כמעט כלום. האם אנחנו יודעים באמת מה זה אומר להיות מתכנת? אם אהבתי ביולוגיה בתיכון (זה היה המקצוע האהוב עלי והייתי כוכבת בו), האם זה אומר שאני רוצה לעבוד בזה בעתיד? האם אני יודעת מה זה אומר להיות כלכלן? ומה עם כל המקצועות שאני בכלל לא יודעת עליהם (שזה הרבה יותר מהמקצועות שאני כן מכירה). שלא נשכח את זה שבתיכון רבים מאוד מהתלמידים נרתעים מהמקצועות הריאלים ונמשכים למקצועות ההומניים לעיתים בגלל שהם מפחדים מאימת המתמטיקה. 

כשאני חשבתי מה ללמוד אפילו הגדלתי לעשות והלכתי לייעוץ לימודים. אמנם פתחו לי את הראש לתחום שלא חשבתי עליו, אבל עדיין נרשמתי ללימודים לפני שהמטרה הייתה ברורה. ובאמת שלא ידעתי מה המטרה. וכשלא יודעים מה המטרה קשה מאוד לדעת מה המסלול שכדאי לבחור בו כדי להגיע אליה. סביר להניח שאם הייתי יודעת שאני ארצה לעבוד בנושא כלכלת המשפחה אני הייתי לומדת תחומים שקשורים יותר לכלכלה או השקעות או כל תחום משיק אחר. 

אז מה השורה התחתונה? מה כדאי לעשות? בעולם שבו שוק העבודה משתנה בצורה דרמטית ועבודות רבות יוחלפו באמצעים טכנולוגיים כאלו ואחרים, כדאי שנהיה מודעים לצורך שלנו להיות יצירתיים וגמישים. גם בתור שכירים. שנדע שאנחנו צריכים להמשיך ללמוד ולהתפתח עם השנים, ולאמץ גם אפיקי תעסוקה אחרים במידת הצורך (מי מכיר את המשפט "אני כבר בת 40, זה לא הזמן ללמוד מקצוע חדש"?). 

אני חושבת שאם אני הייתי נכנסת לשוק היום, הייתי מנסה לפנות לכמה שיותר אנשים שהם לא המעגל הראשון שלי בהכרח (היום בעידן המדיות החברתיות זה קל מתמיד) ולשאול מה הם עושים. מה באמת העבודה שלהם? מה הם אוהבים בה (הצד הזוהר), ומה מאתגר עבורם בעבודה (הצד האפור)? הייתי מנסה להגיע לתחומים רחבים ככל שאפשר. אנשים היום רוצים להפגש עם אנשים חדשים עבור הזדמנויות חדשות או סתם כדי להפגש וגם לתת מהידע והניסיון שלהם. תחפשו אנשים שיתנו לכם השראה, שתרצו את העניין שלהם, את התשוקה שלהם. תתעניינו. 

אם איזה תחום נשמע לכם מעניין וקורץ - תתחילו להתעניין בו. לקרוא עליו, לחקור אותו, להבין מה הוא אומר. אולי התחום הספציפי פחות יתאים, אבל תחומים משיקים יכולים להתאים לכם כמו כפפה. אולי אפילו כדאי להרשם לאיזה קורס בנושא ולראות האם זה רק נשמע זוהר או שזה באמת יכול לדבר אליכם. היום יש מגוון מקומות שאפשר להרשם לקורסים בחינם או במחיר סימלי דרך האינטרנט ולטעום קצת לפני שמשקיעים 3 שנים ויותר ברכישת תואר. רק לדוגמא יש את אתר קורסירה שמאפשר לקחת קורסים בחינם מטובי האוניברסיטאות בתחומים שונים, או לקחת קורסים בתכנות באתר she codes. מתאים לכם? אחלה! מצאתם כיוון. למדתם וראיתם שלא טוב- לא נורא, אפשר להמשיך הלאה. 

אגב, אם אתם כבר למדתם, ועברתם תהליך ונמצאים בצומת דרכים, הבדיקה הזו בהחלט יכולה להתאים גם לכם. תחפשו השראה בכל מיני מקומות. אם יש לכם רעיון ותוהים אם הוא ישים, או שאתם סתם רוצים לפגוש אנשים מעניינים שיפתחו לכם צוהר לתחומים חדשים, אתם יכולים אפילו להפגש עם אנשים שהצליחו בתחומים שונים לקפה. האפשרויות היום באמת נרחבות. 

המטרה העיקרית היא להבין מה המטרה ובהתאם אליה לנתב את המסלול ולא הפוך. מאוד יכול להיות שלמטרה שלכם תואר יהיה הדבר המקדם ביותר, אבל אולי לא. אולי מה שאתם רוצים לעשות תואר בכלל לא יהיה מועיל בעיקר כי אין תואר שמלמד את הפרקטיקה שאתם מחפשים. ואולי הייתם עושים תואר בתחום קרוב בשביל הידע המעמיק והניסיון ומשלימים בקורס מקצועי, אבל הייתם לפחות יודעים מה המטרה. 

עבודה יציבה

את כל תהליך בחירת מסלול הלימודים רבים מאיתנו עושים על מנת למצוא מקצוע עם הכנסה שתאפשר לנו את רמת החיים שאנחנו רוצים. בשביל להתברג בסוף בשוק העבודה. בואו נודה על האמת, בשביל למצוא עבודה טובה כשכירים. 

כך גם האישה האהובה איתה שוחחתי השבוע. היא עובדת שעות ארוכות בעבודה שמצריכה ממנה לא מעט, והמשכורת - נמוכה. לאותה אישה כישורים יצירתיים מיוחדים שייתכן מאוד שיאפשרו לה בסופו של דבר (גם אם לא באופן מידי) השתכרות גבוהה יותר מזו בה היא משתכרת עכשיו. רק מה? זה מפחיד! מאוד מפחיד. אז היא שומרת את האופציה הזו לפנסיה. ובינתיים עובדים קשה (לפחות ניתן לשמוח על זה שהיא אוהבת את עבודתה). 

הפחד הזה מלצאת לדרך חדשה, שלפחות בהתחלה מביאה איתה ירידה בשכר, וגם לא בדיוק ברורה מה הדרך בה צריך לצעוד ואיך לעשות את זה, בהחלט מוכרת לי. אני חווה אותה בעצמי בדרכי החדשה. נכון שפוטנציאל ההשתכרות גבוה יותר כעצמאית (בשלב זה מדובר בפוטנציאל לא מוכח) אבל הוא מצריך מחויבות, שהפחד לא מאפשר לבצע. ונכון שישנה תקרה להכנסה כשכירה (בכל זאת, יש מגבלה של שעות ביממה, וגם הגוף צריך לישון מספר שעות), אבל שם לפחות ההכנסה מוכרת וידועה. 

אז בינתיים ממתינים. וכידוע, כשבוחרים לא לבחור, נעשית בחירה לא לעשות שינוי. 

שתי נקודות יחס שונות, שנובעות מאותה הנחת מוצא

בשני המקרים האלה מדובר בהחלטה שונה למעשה, אבל היא מתבססת על נקודת מוצא זהה - המטרה בשניהם היא להיות שכיר, בעבודה יציבה ועדיף להיטיב את השכר והתנאים כמה שניתן. 

אז נכון שלהיות שכיר מספק מטריית הגנה של זכויות סוציאליות שלעצמאי אין, ולכן העצמאי לוקח סיכון גדול יותר. יחד עם הסיכון הגדול יותר מגיע גם הסיכוי, פוטנציאל גדול יותר, בסופו של דבר. אבל הסיכון מפחיד. לפעמים הוא מפחיד כ"כ שהוא מונע את לקיחת הסיכונים כלל. שוו בנפשכם שממציאי הדיסק-און-קי לא היו מקימים את החברה כי זה מסוכן. האם היו מרוויחים? תארו לעצמכם שמקימי ארומה היו מחליטים שלפתוח מסעדה זה מסוכן מידי והיו נשארים מנהלי מסעדה בעצמם. האם הייתה עכשיו רשת עם למעלה מ150 סניפים ברחבי העולם? וזה בלי לדבר על המצאות משנות מציאות כמו המצאת המטוס על ידי האחים רייט, או מובילאיי שעוד יכולה לשנות משמעותית את עולם התחבורה כפי שמוכר לנו היום. 

יחד עם זאת, גם מי שלא רוצה לקחת את הסיכון הזה, הוא צריך לזכור ששוק התעסוקה המשתנה היום אף הוא לא חף מסיכונים. הביטחון התעסוקתי של הורינו הולך ופוחת עבורנו. גם בגלל הניסיון של מעסיקים להמנע ממתן קביעות (מסיבות מוצדקות רבות), אבל לא פחות מכך בגלל השינויים הטכנולוגיים והצרכים בשוק שקורים באופן תדיר. 

לפעמים כדאי לעצור ולחשוב - מה המטרה שלנו? לאן אנחנו רוצים להגיע? מה הכישורים שלנו והיתרון היחסי שלנו? להתעניין ולבדוק. לפנטז קצת ולחשוב על העולם האוטופי. אח"כ לפתח את התוכנית שתהפוך את החלום למציאות.