לפעמים חלומות מתגשמים

בס"ד

*צילום: אוריאל בן יצחק, אמנות הצילום בסמארטפון

לפני חודשיים בערך חגגנו יום נישואין. בעלי היקר הזכיר לי את המאורע המתקרב כחודש לפני זה ושאל מה ארצה לעשות. כפי המסורת, הפלתי את האחריות עליו. "אתה תבחר, אבל שיהיה משהו כיפי" אמרתי. "אבל אני רוצה משהו חוויתי ולא סתם לשבת בבית או במסעדה" הוספתי כדי לוודא שהוא מבין למה אני מתכוונת כשאני אומרת "כיפי". למה שלא אבחר בעצמי אתם בטח שואלים. אז כמו רוב הנשים גם אני "מנהלת" את רוב הדברים בבית. אז פה יש משהו שאני יכולה להפיל עליו, אז שאני אפספס את ההזדמנות? חלילה! 

חיפש וחיפש, ובסוף מצא מסלול נחמד, לא רחוק מהבית שאפשר ללכת ולבלות יחד. אנחנו התחתנו בשיא הקיץ, והמשמעות של זה (מעבר לחום הבלתי נסבל) היא שזה גם יוצא בזמן שהבנות בחופשה מהגנים. וזה הזמן להודות לאמא שלי על זה שלקחה את הבנות ליום שלם אליה, למרות שזה יום שישי ויש הכנות לקראת שבת, ונתנה לנו יום שלם של רוגע וזמן משותף. תודה אמא! והיא הגדילה לעשות ואפילו באה לקחת את הבנות. אז זכינו לנו גם בבוקר שקט ונינוח בקצב איטי ורגוע. 

ומה עושים כשמקבלים בוקר שקט? אז כמובן שהתחלתי בלהפעיל מכונת כביסה, לסדר את החדרים, לטאטא את הבית, ולארגן את המטבח. בשלב מסוים התקבלה בקבינט החלטה שאם אנחנו לא רוצים לסיים את היום במצב צבירה נוזלי שרק יהיה זכר למה שהיינו פעם, כדאי שנצא מהבית. אז יצאנו. 

הגענו למקום, מרחק של כ-10 דקות נסיעה מהבית. בהתחלה לא כ"כ הבנו מה זה המקום הזה ולמה אנחנו הגענו לשם, אבל ראינו שאכן יש את הסימנים המסמלים על מסלול הליכה. ואנחנו - באנו להנות, וזה מה שנעשה! הרי מה שחשוב שאנחנו יחד! אז התחלנו ללכת. 

מתחילים ללכת בשביל, ופתאום רואים המון שיחים לאורך השביל מלאי שבלולים תלוים על הענפים. כמו עשרות (יותר נכון מאות) פרחים לבנים, בגדלים שונים. זה היה מחזה שלא ראיתי כמותו. לא המראה הכי יפה בעולם (בכל זאת, אני טיפוס של מים והרבה ירוק), אבל בהחלט מרהיב בכמות השבלולים ובאופן שבו הם תלוים. באמת שאני עדיין לא יודעת מה מחזיק אותם על ענפי השיחים הללו. 

ממשיכים ללכת, ורואים פינת חמד מוצלת (כשעמדנו בצל העצים היה מזג אוויר מעולה, עם בריזה טובה ונעימה, שהשכיחה לכמה רגעים שהטמפרטורה היא כמה מעלות מהגיהנום), שנראית כמו מקום ממש נחמד להביא אליו כסאות ולעשות ברביקיו נחמד. כשהמשכנו התחלתי עם המנהג שלי לשאול שאלות מציקות. בכל זאת, איזה זמן יותר טוב להכיר את בן הזוג מהזמן הזה? 

- "אם היה לך עוד זמן פנוי וכסף, מה היית רוצה לעשות?"
- (עיקום פרצוף) "מה את רוצה עכשיו? לא יודע... מה את היית רוצה?"

ואז התחלתי לדבר על זה שהייתי שמחה להשתתף בחוג סריגה, שגררה פליאה, כי אני יודעת לסרוג, ואפילו סרגתי כמה דברים יפים שמשמשים את הבנות כמה שנים. אבל אני רוצה ללמוד לסרוג מהדמיון. ולסרוג גם עם שתי מסרגות ולא רק אחת (אני יודעת, אבל ממש לא ברמה מספקת). "טוב..." הוא אמר והשאיר לי את הפרשנות ליצוק לתוך המילה הזו. 

"והייתי רוצה להתאמן יותר. לא רק לרוץ, אלא גם עיצוב הגוף, ותרגילים וכו' בסטודיו או עם מאמן". את זה הוא דווקא יותר הבין. אולי בגלל שאני מקטרת על כמה אני צריכה לחזק את השרירים בערך מאז הלידה הראשונה. 

- "ואתה?" 
- "אני לא יודע. את יודעת שאני לא אוהב לעשות יותר מידי דברים, ובסה"כ הייתי שמח לזמן לשבת, לקרוא, ללמוד, לצפות..."

אבל אתם מכירים אותי כאחת שמרפה בכזאת קלות? ברור שלא!

- נניח שהיה לך זמן וכסף לא היה אישיו בכלל, בטוח שהיית רוצה לעשות משהו"

למי שמכיר את בעלי, הוא לא אדם של לשלוף דברים מהמותן. הוא צריך זמן לחשוב, ורק אח"כ לדבר. לקח לי איזה 4 שנים להבין את זה, אבל עכשיו, למודת ניסיון, ידעתי שזה הזמן שאני נותנת לו לחשוב על השאלה ולהמשיך להנות מהנוף ולברבר לעצמי. 

ואז הוא דיבר. אבל בניגוד אלי, שנתתי איזו מטרה קטנה ולא שאפתנית במיוחד, הוא בא עם חלום גדול. כזה שמצריך זמן, תכנון, וגם כסף. האמת היא שמצד האמת התכנון והפעולות הראשונות הרבה יותר דרמטיות מהכסף, אבל הכסף בהחלט היה מפשט דברים. 

התחלתי לצחוק, זה תפס אותי לא מוכנה. אני בסה"כ חשבתי על חוג סריגה. ואז עצרתי לרגע והתחלתי לשאול אותו למה לא להתחיל לפעול כדי להגשים את המטרה. בהתחלה הוא ביטל את דבריי, אבל הרגשתי שמשהו שם זז. משהו בלספר את החלום, ובזה שאני לא מבטלת את החלום, אלא מנסה לחשוב איך ניתן לקדם אותו (לאט לאט) פתאום הזיז משהו. 

אבל כששאלתי אותו את זה, פתאום משהו בי גם זז. פתאום התחלתי לחשוב מה המטרה הגדולה שלי? לא החוג או השיעור. לא הנופש הקרוב אלא המטרה הגדולה יותר באמת. 

ופתאום, תוך כדי שיחה על חלומות המסלול הסתיים. המשכנו משם למסעדה (בכ"ז צריך לאכול, ומי רוצה לבשל ביום כיף?) לאכול ארוחת צהריים. והמשכנו לדבר. על חלומות, רצונות ושאיפות. יש משהו מקרב בלשתף מישהו בחלומות שלך. באלה שאתה לא תמיד מספר עליהם לעצמך, כי אולי אני לא אצליח להגשים אותם? זו גם קרבה של חשיפה, אבל גם קרבה בכך שהופכים מטרה למשהו משותף שאפשר לשאוף אליו ולכוון אליו. 

אפשר לחיות חיים שלמים יחד בלי לדעת שיש לבן הזוג איזה חלום נכסף שהוא רוצה להגיע אליו. אם הוא לא משתף ולא פועלים כדי להתקרב לחלום, אז יכולה להיות תחושה של תסכול ופספוס. אפשרות שניה היא שפתאום, בגיל כלשהו אחד הצדדים מתחיל לפעול להשגת החלום, ובן הזוג השני לא מבין מה נפל עליו ואיך הוא לא ידע על כך כל השנים. ואולי בכלל הוא לא מאמין או רוצה במטרה הזו? אם אין לנו חזון או מטרה משותפת זה יכול ליצור התנגשות בין בני הזוג, שלא דמיינו את העתיד שלהם באותה צורה ולא שואפים לאותם דברים.

תדמיינו את השיחה הבאה: 
- "מה היית רוצה לעשות? אם כסף לא היה מגבלה בכלל, מה היית עושה?"
- "הייתי מחליף קריירה"
- "מעולה. ובטווח יותר רחוק, מה היית עושה?"
- "אני הייתי מטייל בעולם. נוסע למקומות, חווה תרבויות. והייתי רוצה לאפשר גם לילדה שלי את כל זה"

שיחה כזאת מאפשרת לתכנן צעדים גם לשינוי קריירה בטווח הקרוב, אבל גם לתכנן תוכנית לטיול משפחתי של שנה בכל מיני מדינות בעולם עוד מספר שנים. ייתכן שיהיו כל מיני דברים שצריך להתגמש לגביהם כמו אורך הטיול, או סגנון הטיול. אבל דבר אחד בטוח - אם ידברו על זה ויתכננו את זה, יכול להיות טיול. אם לא ידברו על זה הוא ישאר כפנטזיה שלא תתממש. משהו בסגנון של "אם אזכה בלוטו...". 

ולא רק שהדיבור על זה הופך את החלום למשהו עם חיים שניתן ואפשר לשאוף אליו, הוא גם מאפשר לזוג להבין את הפשרות שהוא צריך לעשות כדי להגיע אליו. אם נקח לדוגמא את אותו הזוג שהחליט שהוא רוצה טיול מסביב לעולם בעוד 12 שנה (טיול בת מצווה לתינוקת שבדרך), הם יצטרכו לוותר על דברים ולחסוך כסף לשם כך כבר עכשיו. ואז כשהאישה תרצה להאריך את חופשת הלידה שלה, היא תבחן את משך הזמן שהיא יכולה להיות בחל"ת לא רק לפי הוצאות המחיה שלה היום, אלא גם בהתחשב בתוכנית שלה לטיול המשפחתי. אולי היא תוותר על חודשיים בטיול, אבל תקח את ההוצאות האלה בחשבון. 

כבר כתבתי בעבר שחלומות ורצונות שלנו זה מניע טוב יותר להתייעלות כלכלית מאשר הרצון לגמור את החודש. אבל בשביל שזה יניע אותנו כדאי לעצור לרגע ולהבין מה החלומות שלנו. לדבר עליהם, ואפילו לגבש תוכנית כדי להגשים אותם. אם לא תעשו את זה, הם לא יתגשמו. אבל אם כן, לכו תדעו, אולי עוד תחיו את החלומות שלכם. 

אני מזמינה אתכם לדבר עם בני הזוג (ואפילו לנהל שיחה פנימית עם עצמכם, שתוכלו להבין מה החלומות שלכם). לכו תדעו מה תגלו. אתם כמובן מוזמנים לשתף איך היה.