מודל לחיקוי

בס"ד

מה מניע אתכם לפעול? לעשות דברים שאתם לא ממש רוצים ולא ממש מתחשק לכם? 

שבוע שעבר ביום חמישי ניגשתי לבחינה בקורס בנושא מיסוי. באופן מפתיע ביחס לשם המשמים של הקורס, הוא היה די מעניין. יש משפחות שידיעה בסיסית בנושא הזה יכולה לחסוך להם בפוטנציאל הרבה כסף - לא רק בניהול עסקיהם בצורה שתיטיב איתם אלא גם במניעת טעויות שיכולות לעלות להם הרבה כסף. 

אבל אני לא באה לכתוב לכם פה על מיסים (אני ממש לא רוצה להבריח אף אחד מפה), אלא על משהו שהבנתי במהלך הלימודים הללו. אני רוצה לכתוב על מניעים. 

אחד הדברים היפים (והמאתגרים) בילדים הוא שאין להם מסננת. אז הדס, ביתי הבכורה סיפקה לי רגע כזה. היא מאוד לא אהבה את זה שלמדתי למבחן והייתי צריכה להשקיע זמן בלימוד במקום להיות איתה. בינינו, צודקת במאת האחוזים. אבל היא שאלה אותי - אמא למה את צריכה ללמוד? והנה השאלה. למה באמת אני לומדת?

אני לא לומדת כי אני צריכה. מישהו כופה עלי להמשיך ללמוד?! יש לי תואר ראשון, יש לי תעודת גמר של לימודי התעודה, ועוד תעודות למיניהן. למה אני צריכה תואר שני? אני לא צריכה להמשיך ללמוד. אבל אני כן רוצה. אני רוצה תמיד להמשיך ולהתפתח, גם כדי לדעת יותר ולתת מענה טוב יותר ללקוחות, אבל גם עבור עצמי. להמשיך להתפתח. לא להיות בקפאון.

התחלתי להסביר להדס את זה. שאני לומדת כי אני רוצה להתפתח, ואני רוצה להתקדם בחיים כדי שאוכל להעניק להם דברים. או! להעניק להן. אז נפל לי האסימון. מה אני רוצה להעניק להן בעצם? כשאמרתי את זה חשבתי שאני רוצה שתהיה לי את היכולת להעניק להן מבחינה חומרית. וזה שם. לגמרי. אבל זה לא המהות. הבנתי שמה שאני רוצה להעניק להן זה מודל. מודל של אישה שמנסה להשיג משהו בחיים. מודל של אמא שזה שהיא הפכה לאמא אי שם לפני מספר שנים לא אומר שהיא כבר לא אישיות בפני עצמה ולא רוצה להצליח בתחומים שהיא בחרה בהם. מודל של אישה ששואפת ללמוד, להתפתח, להשכיל. 

אנחנו מספקים לילדים שלנו את המודל. הם לומדים מהמעשים שלנו ולא רק מהמילים שלנו. כבר כתבתי על זה בעבר, שלילדים יותר חשוב לראות איך אנחנו מתנהגים עם כסף ולא רק לשמוע אותנו אומרים שהכסף לא גדל על העצים. אם הם שומעים שאנחנו מדברים על המינוס התופח ועל זה שאנחנו מפחדים לענות לשיחות מהבנק, אבל אומרים להם שאי אפשר להוציא יותר משהרווחנו - המסר סותר. אם אני אומר להן שהן צריכות לנסות ולהשיג את המטרות שלהן בחיים וששום דבר לא צריך למנוע מהן להגשים את הייעוד שלהן, אבל הן יראו אמא שמתוסכלת כי היא עושה משהו שהיא לא רוצה לעשות, או לא מנסה להשיג את מה שהיא רוצה - כנראה שהמעשים הם שישאירו את החותם. וגם אם לא, אני אאבד את האמינות שלי.

נכון שיש מחיר מסוים שהשאיפות שלי והדרך שלי גובה גם מהזמן שלי עם הבנות. יש גם מחיר לזה שאנחנו מלמדים אותם שהם לא יכולים לרכוש משהו עכשיו כי הוא יקר או לא בתקציב שלנו. ולמרות המחיר המסוים שזה גובה, אני חושבת שהערך בחוויות הילדות שלהן של אמא שמאוד נוכחת, ועושה דברים למענן גם במישור החומרי, אבל לא פחות מזה במישור הערכי הוא חשוב. ואני מקווה שיום יבוא והן תהינה דוגמא של אמא שעושה משהו משמעותי גם עבור בנותיהן. כי החוויות ילדות שלנו משפיעות עלינו לפעמים בצורות שאנחנו לא תמיד מבינים.

ומה איתכם? יש משהו שגם אתם עושים כדי להוות דוגמא ומודל עבור הילדים? אשמח לשמוע.