דמי כיס - חוויה של ניהול פיננסי ולא סתם קצבה

בס"ד

בספטמבר כתבתי פוסט בעמוד הפייסבוק שלי על השיעור הפיננסי שהעברתי לבת שלי אחרי שיצאנו מהצגה. הפוסט הזה זכה להרבה תגובות וחשיפה דיי גבוהה. בעקבותיו גם ניהלתי שיחות עם אנשים על מתן דמי כיס לילדים. 

למי מביניכם שעוד לא יודע, כבר בגיל צעיר מאוד התחלתי לתת להדס דמי כיס. ההחלטה לתת דמי כיס היא לא מובנת מאליה, ויש לגביה גישות שונות מאוד, גם בקרב אנשים שמתעסקים בניהול כלכלי ובחינוך כלכלי.

דמי כיס - יותר מדרך אחת

יש הרבה גישות לגבי מתן דמי כיס. כולן מלמדות את הילד משהו על כסף, אבל לא בכולן המוטיבציה של חינוך פיננסי עומדת מאחוריהן. אפשר לקבל כל החלטה שהיא, אני רק מציעה להשקיע מחשבה ולקבל החלטה מודעת ולא רק "לזרום" לתוך זה. כשישאלו אתכם תדעו למה אתם נוקטים בגישה בה אתם נוקטים בנושא דמי כיס.

1. מתן דמי הכיס כקצבה קבועה. אין התניות בקשר למה מזכה את הילד בדמי הכיס וגם אין הגבלה או כללים לגבי השימוש בכסף. זה בעצם הכסף החופשי של הילד לעשות בו כרצונו.

2. מתן דמי כיס שישמשו את הילדים עבור הדברים שההורה לא מעוניין לקנות לילד. התפיסה אומרת שההורה מספק לילד את מה שהוא צריך ולפעמים גם רוצה, אבל כדי למנוע את כל הבקשות הקטנות של אמא תקני לי בכל מיני סיטואציות, יש לילד כסף שהוא יוכל להשתמש בו במצבים אלו. פה כבר יש אחריות גדולה יותר לילד ואם ההורים באמת יעמדו בסכום שהקצו הילד ילמד איך לנהל את הכסף עבור
הדברים הללו. 3. מתן דמי כיס בתמורה להשתתפות במטלות הבית. יש הורים שלא רוצים לתת דמי כיס בלי שום מאמץ מהילד (קצבה), אלא רוצים שהילד יבין שהכסף הוא תוצאה של עבודה, ולכן מתנים את הכסף בהשתתפות במטלות בית. הורים שרוצים שהילד כן ילמד שמטלות הבית הן גם חלק מהאחריות שלו, יבחרו לתת את דמי הכיס עבור מטלות מיוחדות יותר שלא חלק ממסגרת התפקידים של הילד בבית או למשל ניקיון בבית של סבא וסבתא. בגישה הזו הדגש הוא על אופן השגת הכסף.

4. יש הורים שלא נותנים בכלל דמי כיס. הרי הם מספקים להם את הכל והילדים לא מנהלים עדיין
חיים עצמאיים (במיוחד בגילאים הצעירים יותר). הם לא רוצים שהילדים ילמדו שהם
מקבלים קצבה, ומלמדים את הילד את העקרונות הכלכליים דרך דוגמא אישית.

העברת הניהול של התקציב של הילד אליו

לא דמי כיס, אבל נהנתה גם עם הכסף הזה

אני אספר לכם פה מה השיטה שאני מאמינה בה. לא את כולה אני מיישמת עדיין כי הבכורה שלי שאיתה התחלתי עדיין קטנה (בת 5), אבל זה הכיוון.

לשיטתי, דמי הכיס נועדו כדי ללמד את הילדה על התנהלות עם כסף באמצעות החוויה וההתנסות. המטרה של זה היא לא רק כסף לבזבוזים או להפסיק את ההצקות לרכישה, אלא ליצור הרגלים, לפתח מיומנויות ולאפשר טעויות במרחב יחסית בטוח. וכן, על הדרך גם לאפשר את התחושה של המסוגלות והיכולת שהיא שולטת בכסף ורוכשת עם הכסף שלה.

התחלתי לתת להדס דמי כיס כבר כשראיתי שהיא יודעת חשבון ברמה הבסיסית ויודעת לעשות תרגילים פשוטים של חיבור וחיסור. מכיוון שהיא קטנה ואנחנו קונים לה את כל מה שהיא צריכה, דמי הכיס שלה הם 10 ש"ח בחודש. זה לא סכום שאפשר לעשות איתו יותר מידי, אבל גם ככה הרכישות שלה עכשיו מסתכמות באביזרי שיער ותכשיטים בעיקר, ורוב הכסף בסופו של דבר נחסך. אבל זה הברוטו. כבר כשהיא מקבלת את הכסף, אנחנו אומרים לה להפריש מתוכו שקל אחת לקופת הצדקה (כשתתמלא היא תקח אותה לגן והם יתרמו את הכסף) ושני שקלים שמופרשים לקופת החסכון.

בשלב הזה יש לנו שתי מטרות: הראשונה היא להרגיל אותה לכך שלא כל הכסף שלה מופרש לרכישה אלא חלקו הולך לצדקה ולחסכון (זה לא משהו שבא באופן טבעי ואנחנו מתחילים לאמן את השריר הזה). המטרה השנייה היא לתת לה גם תחושה של שליטה על הכסף שלה ומקום ללמד אותה על צרכנות בסכומים קטנים יחסית שמאפשרים מרחב לטעויות ולמידה. היא יכולה לבחור אם היא קונה טבעות או מדבקות. ואם היא קונה מדבקות יקרות בסופר או לחכות קצת ולקנות במקס סטוק במחיר זול יותר. אולי בכלל תעדיף לחכות קצת ולקנות משהו משמעותי יותר כמו שמלה או כרטיס לסרט.

אבל כשהיא תגדל עוד יותר וכבר תתחיל ללכת למשל לבלות קצת עם חברים או לקטנות דברים קטנים עם חברים, דמי הכיס ישתנו, ויהפכו להיות קצת יותר ממה שהיינו מפנים לכל ההוצאות האלה. המטרה שלי היא להעביר את האחריות על הכסף לדברים שהם עבורה אליה בהדרגה. כשרואים שהיא מנהלת את זה בצורה נבונה ומסתדרת עם זה להעביר אליה סעיפים נוספים. ככה היא תוכל לעשות את הטעויות (שלכולנו קורים, זה חלק מהלמידה וזה בסדר) בסכומים קטנים יותר וכשיש לה את המשענת שלנו. אנחנו שם כדי ללמד אותה על צרכנות, על כסף, על בדיקה ותמחור וכן הלאה, אבל האחריות עוברת אליה.

למה דמי הכיס יהיו קצת יותר ממה שהיינו מפנים לרכישות הללו? כי כמו שכבר הסברתי, אני רואה ערך בללמד אותם לחסוך ולתת צדקה. לכן נגדיל מעט את הסכום כדי לאפשר את זה.

חינוך פיננסי

הרבה פעמים אני שומעת שאנשים אומרים שצריך ללמד חינוך פיננסי בבתי הספר. אבל במֵטָה-מחקר שעשו על ההשפעה לטווח ארוך של החינוך הפיננסי, ההשפעה על ההתנהגות הייתה קטנה מאוד. לעומת זאת הם ראו שהייתה השפעה לטווח ארוך כאשר הלימוד לא היה רק תיאורטי אלא היה גם לימוד מעשי כלשהו.

דמי הכיס הם ההזדמנות לאפשר לילדים התנסות ולימוד מעשי להתנהלות עם כסף. אפשר להסביר להם, אבל הם יצטרכו להתמודד ולקבל את ההחלטות בפועל. לעשות טעויות, להתחרט, לנסות לתקן וליזום.




ומה איתכם? מה המודל שלכם למתן דמי כיס (אם בכלל)?
איך אתם מלמדים את הילדים על התנהלות עם כסף?